הפעם אתחיל בסיפור קצר, לפני שבוע נסעתי כאן בפסגה לכיוון ביתי ולפני הפניה לרחוב בו אני גרה האטתי את הרכב. לפני מימין על המדרכה ראיתי אישה מבוגרת בעלת שיער שיבה מטיילת עם כלבה הקטן. היא הגיעה עד לפח הזבל הירוק הגדול העומד בפינת הרחוב ונעלמה מאחוריו. ציפיתי לראותה מגיחה מצידו השני של הפח אך זה לא קרה. כשהתקרבתי למקום ראיתי אותה כפופה, מרימה שקית זבל שהיתה זרוקה על המדרכה, זורקת אותה לפח ומקפידה לסגור אותו. נדהמתי ! מאוד התפעלתי מאוד מהמעשה שעשתה. ממש רציתי לעצור להגיד לה כל הכבוד ! ולשאול אותה למה עשתה זאת ? אך הרגשתי קצת מבוכה ופחדתי שאביך גם אותה. הרהרתי לעצמי מה מוביל אישה מבוגרת להתנהגות כזו ? הייתי סקרנית להבין מה בדיוק עבר לה בראש? מאחר ולא דיברתי איתה יכולתי רק לנחש שהשקית הזרוקה על המדרכה ליכלכה מבחינתה את הסביבה והפריעה לה כי הנקיון הסביבתי אולי מאוד חשוב לה. היא בוודאי מהאנשים המנקים את חצר ביתם וסביבתו לטובת הכלל ולא משאירים לכלוך מחוץ לדלת או שער ביתם. כמו שאולי גם לא תרעיש בחדר המדרגות או תדליק מוזיקה בקולי קולות מתוך כבוד לשכנים. כולנו מכירים אנשים שכן עושים זאת... כאמור הניקיון הסביבתי הוא הדבר החשוב לה ובודאי לא מה תגיד הסביבה עליה ולכן לא העסיקה אותה המחשבה מה יגידו עלי אם יראו אותי מרימה זבל? וגם לא חששה מתגובות כמו "פראיירית" וכדומה. אילו היתה חוששת כיצד יתפס המעשה שעשתה היתה בודאי נמנעת ממנו. בתוך תוכה היא הרגישה כי חשוב לה שסביבת הפח תישאר נקיה. המפגש הזה עם האישה הביא אותי לחשוב שוב על משמעות הערכים בחיינו עד כמה הם מובילים אותנו ואת התנהגותנו. ועד כמה אם בכלל אנחנו מודעים להם ופועלים מתוכם, נקיון, שמחה, שלווה, הישגיות, כסף, ועוד ועוד הם דוגמאות לערכים. המילה ערך אינה מילה שיפוטית המכוונת למשהו ערכי ושווה , אלא באה להראות שהדבר חשוב בעינינו. הוא יכול להיות חשוב בעינינו ולא חשוב בעיני מישהו אחר. כמו שהוא יכול להיות חשוב בעינינו היום ובזמן אחר להיות פחות חשוב. לפעמים אנחנו אפילו לא יודעים מהו הערך המשפיע ומנהל אותנו ולא מבינים את עצמנו ואת התנהגותנו. הערכים בחיים הם אבני הבניין שלנו ולכן חשוב שנכיר אותנו. בעזרתם לא תמיד באופן מודע אנו מנהלים את הבחירות שלנו בכל רגע וכאמור עם השתנותם גם הבחירות שלנו משתנות. ערכים משתנים עם השנים, מה שהיה בעיניי ערך חשוב יכול להיות שולי בנסיבות שונות של החיים ועם הניסיון המצטבר בהם. לדוגמה אם כסף מנהל בחור צעיר, והוא משקיע בעבודה את רוב שעות היממה, לאחר הקמת משפחה ערך המשפחה עשוי לתפוס מקום חשוב יותר ויגרום לו לצמצם את מספר שעות העבודה. עד כמה ידוע לנו מהו הערך המניע אותנו בתחום בו אנו מצליחים ? מהו התחום בו אנחנו לא שבעי רצון והאם ברור לנו מהו הערך המנהל אותנו שם ? אולי הוא כבר לא מתאים ולא מניע ולכן כדאי למצוא ערך אחר שיניע אותנו ? לפעמים שני ערכים חשובים לנו בחיינו יכולים לעמוד בסתירה זה עם זה. לדוגמא בעבודה עצמאות ושיתוף פעולה יכולים לסתור זה את זה או סדר וניקיון ויצירתיות מה שעשוי לגרום לחיכוכים ולהקשות עלינו את ההתנהלות... גם בחינוך ילדים אפשר לזהות ניגודים בין ערכים. לימודים מול בילוי, עבודה מול הנאה. סדר מול חופש. התנהגות שלילית אפשר לשנות כשבוחנים אותה ומזהים כיצד היא פוגעת בערך או יותר חשובים ומשמעותיים לנו. תודה לגברת עם הכלב שהזכירה לי את נושא הערכים וחשיבותם בחיינו. אתם מוזמנים לחשוב על זירה בחייכם שאינכם שבעי רצון בה ולבחון איזה ערך או יותר מנהלים אתכם שם ? איזה ערך אחר שלכם אולי נפגע שם ולא בא לביטוי ? ומה הייתם רוצים לשנות כדי להחיות מחדש את הערך הפגוע ? שלכם ענת

הימים ימי אלול, על כל המשתמע מכך, בעוד פחות משבוע נשב כולנו סביב שולחן החג, עליו מפה לבנה ובליבנו התרגשות רבה מפתיחתה של שנה. בצד השמחה ישנה גם התבוננות פנימית במעשינו, במה שהצלחנו ובמה שאנו מאחלים לעצמנו לשנה הבאה עלינו לטובה. "חשבון נפש" מתובל ברצון לנהל אחרת את הדברים, להשתפר, להצליח ולהיות עם עצמנו מאושרים. הגאון וגדול המדענים אלברט אינשטיין אמר : "אי שפיות זה לעשות אותו דבר פעם אחר פעם ולצפות לתוצאות שונות". על כן במקומות בהם אנו רוצים לחולל שינוי , עלינו למצוא דרך אחרת, אסטרטגיה שונה שתביא אותנו לתוצאה החדשה המצופה ! קורה שאנחנו מאוד מרוצים מעצמנו בחיים למעט תחום מסויים בו אנחנו לא ממש מצליחים. עלינו לבחור תחום בו אנו פועלים בצורה מיטבית ולחקור את האסטרטגיה בה אנו פועלים שם , לקחת אותה כמודל ולהעתיק אותה לתוך זירת חיינו אותה אנו רוצים לשפר כי שם אנחנו פחות מרוצים מעצמנו. מודלינג הינו העתקה ושימוש באסטרטגיה טובה של התנהלות בהקשר מסויים שהוכיחה עצמה כמובילה להצלחה ומצויינות. המודלינג יכול להיעשות מדפוס התנהגות מוצלח של מישהו אחר או שלי. כדי לעשות מודלינג עלי לבחון את השלבים השונים של דפוס ההתנהגות, לשים לב למחשבות, לרגשות, לחושים הנלווים לתהליך עד להשגת המטרה. יש להקפיד ולפעול בדיוק לפי המודל בכל הפרטים שהוזכרו כדי להגיע לאותה התוצאה המוצלחת. מודלינג יכול להיעשות בנושא האכילה, בקשרים זוגיים, בהורות וכאמור בכל תחום שלנו בחיים. הגיעה אלי אשה שהתלוננה על קושי בירידה במשקל. לדבריה היא עשתה מאמץ לשנות את הרכב המזון, להפחית בכמויות, אך לא הצליחה. לעומת זאת בעבודתה כעצמאית בתחום הפיננסים היא מאוד מצליחה, היא מתוכננת ומחושבת עד לפרטים הקטנים, וכל שינוי שהיא מבצעת בעבודתה נבנה בתהליך של צעדים קטנים שקולים ומדודים. בבירור התנהלותה בשתי הזירות הללו של חייה היא גילתה הבדל מהותי ביניהן. היא בקשה להעתיק את מודל התנהלותה בעבודה להתנהלותה מול האוכל. היא זיהתה את כל דפוסי ההתנהגות, המחשבות, הרגשות והדיבור הפנימי בזירת העבודה ולמדה לעשות זאת גם בזירת האוכל וכמובן הצליחה לחולל שם שינוי לטובה. אשה אחרת באחת הסדנאות סיפרה כי היא מתקשה מאוד לסרב לבקשות הסיוע של הסביבה ממנה ובאופן כמעט אוטומטי היא נענית לכל בקשה כשפונים אליה לעזרה. "קשה לי להגיד לא", "אפילו שאני נהנית מהעשייה בסופו של דבר אני סובלת כי איני יודעת להיות אסרטיבית ולסרב כשלא מתאים לי לעזור. אני מוצאת עצמי שוב ושוב "בולעת" את הקושי מבלי להגיב ולהביע את עמדתי". לבקשתי הצליחה בקושי רב להיזכר בדוגמה קטנה בה הביעה את עמדתה וסירבה להיענות לבקשת עזרה למרות שציפו זאת ממנה. בחרנו את האירוע, ניתחנו את שלבי האסטרטגיה בה פעלה באירוע הזה כולל המחשבות והרגשות כולל התמונה שלה בדמיון כפי שראתה עצמה מתנהלת שם ועשינו מודלינג שלו למקרה עתידי מולו היתה אמורה להתמודד ביום למחרת. הכרת האסטרטגיה והשימוש בה עזרה לה לפעול והתוצאה המיטבית הגיעה כמצופה – היתה לה חווית הצלחה ואף תמיהה על הקלות בה התנהלה בעזרת האסטרטגיה החדשה ... וכך היא אמרה בעקבות החוויה : "הייתי אסרטיבית לגמרי, גיליתי שהשד אינו נורא כפי שראיתיו ואם אבהיר את עצמי ולא אתבייש לשאול או לומר את דעתי יבינו אותי יותר טוב וזה ימנע ממני הרבה אי הבנות וסבל". שלכם ענת

המשמעות של אהבה עצמית היא לקבל את עצמי כפי שאני וללא תנאי. לפרגן, לעודד, לכבד ולהיות חבר של עצמי. אהבה עצמית היא התנאי לקבל ולאהוב באופן מלא את הזולת ואת העולם בכלל. הפעם אציג מספר טכניקות לחיזוק אהבה עצמית במידה ונחלשה ולבנייתה למקרה שאבדה. טכניקות לחיזוק אהבה עצמית שנחלשה... 1. הודיה יום יומית על מי שאני ועל מה שיש לי בעולם. מזכיר את תפילת "מודה אני". לדוגמא "אני מכבד ואוהב את עצמי כל רגע יותר ויותר" "אני מודה על המשפחה היקרה שיש לי " וכו' וכו'. 2. היזכרות בחוויות הטובות שהיו לי בחיים בעזרת תמונות, שירים, זיכרונות נפלאים ממקומות בהם ביקרתי ועוד. כל אלו הם עוגנים היכולים לשמש כלחצנים שלחיצה עליהם מרוממת את הנשמה מחדש, כמו משקה מרענן, או משב רוח נעים ביום שרב. כדאי לערוך רשימה של עוגנים חיובים כאלו ולהשתמש בהם. ניתן להדביק אותה במקום נגיש ולהפעיל אותם כדי לשפר את המחשבה וההרגשה הכללית שלנו. 3. הערכה עצמית על פעולות טובות, הצלחות שהיו לי במהלך היום. 4. רישום התכונות הטובות שבי, היכולות הכוחות, שיש לי. רצוי להיעזר גם בסביבה שתשקף לי את מה שהם מזהים בי. 5. יצירת פגישה פרטית עם עצמי – להקדיש לעצמי זמן לעשות משהו שאני אוהב, הנאות נמצאות לפעמים בפרטים הקטנים שלפעמים אנחנו מדלגים עליהם. 6. התעלמות ממה יגידו ... תמיד תהיינה תגובות של הסביבה לבחירות שלנו. עלינו לבצע את הבחירות שלנו מתוך הקשבה פנימית עמוקה לעצמנו וללכת איתן כי אנחנו יודעים הכי טוב מה נכון לנו. 7. עשייה למען הזולת מעניקה סיפוק עצמי,שמחה והערכה עצמית רבה. 8. להתמקד ברגע, בהווה ולהפחית את עוצמת סיפורי העבר ואת מה שעתיד לקרות. ההווה הואpresent - המתנה שלנו לעצמנו. טכניקה לבניית אהבה עצמית - בעזרת דמיון מודרך 1)בשכיבה לשים יד על בטן תחתונה ויד שניה על החזה. לנשום דרך הפה ולהכניס פנימה אויר ותוך כדי שתי הידיים מתרוממות. בנשיפה הידיים יורדות. לדמיין את עצמי ניצב מולי, ולזהות מהן הרגשות העולות בי : כעס? עצב? התעלמות? אילו תגובות עולות נוכח הרגשות הללו ? דיבור שלילי, כעס התעלמות ? זוהי התגובה האוטומטית שלי לעצמי. תגובות אלו עומדות ביני לבין האהבה שלי לעצמי. חשוב לקבל את הרגשות והתגובות האוטומטיות האלו ולא לשפוט אותן או אותי !!! פשוט להישאר שם כמה שנדרש ובשלב מסויים להתרגל אליהן, ואז ימאס לי לכעוס ולבקר את עצמי. 2)כעת לזהות חלק בעצמי בגוף או בתכונות אופי שלי שאני מאוד אוהב, למשל אצבעות הידיים, השיער וכדומה. הרעיון הוא שגם אם אני ממש לא אוהב את הגוף שלי למצוא משהו שהוא בכל זאת בסדר. התרגול הזה לאהוב בי משהו קטן לאט לאט יעורר את התחושה של ההרגשה הטובה להסתכל בעצמי ויוביל לאהבה עצמית. אפשר להישאר במקום הזה ופשוט להתמלא באהבה עצמית לשם שינוי !!! 3)בשלב הזה אני ממשיך לראות את עצמי אך מעתה לראות את העובדה שאני בסדר שאני אדם טוב, שאפשר לדבר לעצמי יפה, לומר לעצמי דברים שאני מאוד אוהב שאומרים לי, שהייתי רוצה לשמוע אך הפעם איני מפקיד את חווית האהבה בידיים חיצוניות אלא יוצר אותה בעצמי !!! כשאני אוהב את עצמי קל לי לספק לעצמי את מה שאני זקוק לו. 4)בשלב המתקדם יותר אפשר ללמוד לאהוב את עצמי גם כשאני מסתכל במראה! תרגול יום-יומי בו אני מתבונן ואומר (בהתחלה בצורה טכנית לגמרי) "אני אוהב אותי" . קריאת סדר התרגילים אינה מספיקה. חשוב ממש לתרגל אותם ולחוות את התהליך באופן אמיתי ! מתוך כוונה אמיתית לפתח אהבה עצמית. תרגול יום-יומי של תשומת לב ואהבה שלי לעצמי יביא אט אט לתוצאות מופלאות. ב ה צ ל ח ה !!!! ואשמח לשמוע חוויות איך הצלחתם ! שלכם ענת

כל רגע בחיים שלנו הוא הזדמנות לבחירה. יש שיאמרו "אין לי שליטה על המציאות ואיני יכול לבחור שלא יתרחשו סביבי אירועים מרגיזים ! " נכון שאין לנו שליטה על כל מה שקורה סביבנו. בנוסף, המציאות היא אוסף של עובדות והתרחשויות ללא הערכה של טוב או רע שהרי מה שטוב לאחד יכול להיות רע לאחר ולהיפך... לפיכך, על ההתרחשויות אמנם אין לנו שליטה אך על אופן ההתייחסות שלנו לאותן התרחשויות יש לנו שליטה וכאן נכנסת מקומה של הבחירה. בחירה היא בריאה! אנחנו בוראים את מהות חווית הרגע. כפי שאלוהים ברא את העולם גם לנו שנבראנו בצלם אלוהים יש יכולת לברוא את איכות החוויה של כל רגע בחיינו. לבחור באיזו תחושה מתאים לנו להימצא בכל רגע האם לדוגמא בתחושת לחץ, כעס, או שמחה, שלווה וכדומה. לבחור כיצד יראה הרגע הזה של חיינו - מה נחשוב נרגיש נאמר ונגיב מול ההתרחשויות סביבנו. בכל רגע עומדות לפנינו אין ספור אפשרויות וכל אחת שנבחר תעצב כאמור את חווית הרגע. לכן, נוכח כל אירוע כדאי לי לשאול את עצמי באיזו תחושה מתאים לי כרגע להימצא מתוך כלל האפשרויות העומדות לפני, התשובה תוביל אותי לתוצאת הבחירה מה אני רוצה לחשוב לומר להרגיש או לעשות. השאלה הזו בכוחה לעצור את התגובה האוטומטית ומאפשרת למוח החושב להיכנס לפעולה ולבצע את הבחירה המתאימה ! להיות בחוויה של בורא המעניקה לנו עוצמה וכוח לברוא את עולמנו זוהי תובנה מכוננת אנחנו בבחירתנו בוראים את הרגע, את הרגעים, את החיים. על מנת להמחיש את הרעיון אביא בפניכם סיפור שקרה לי כשהייתי נערה. בסיום קורס מדריכים קיבלתי קבוצה להדרכה שהמדריכה שלה עזבה. בדרך למקום הפעילות הקבוע של הקבוצה החלו הבנות לצעוק "לא רוצים את ענת לא רוצים את ענת". ברגע הראשון עלו בי תחושות של פגיעה עלבון, ותחושת ייאוש חלחלה בי פנימה, מה אני עושה כאן? בא לי לעזוב אותן. המחשבות התרוצצו במוחי, הייתי אובדת עצות, הסתכלתי על הבנות הקוראות בנחישות "לא רוצים את ענת" וחשבתי לעצמי מניין הן יודעות שהן לא רוצות אותי? הן בכלל לא מכירות אותי ? ואז קלטתי שהן פשוט מתגעגעות למדריכה שלהן וזו בעיקר הסיבה לקריאות הללו. המחשבה הזו העלימה את העלבון, הבנתי לליבן ובאופן טבעי מצאתי עצמי מצטרפת לקריאות ויחד איתן קראתי "לא רוצים את ענת לא רוצים את ענת" תגובתי בלבלה והפתיעה אותן. הן הסתכלו עלי בתמיהה ותפסו שאני מבינה לרגשותיהן, שאני איתן ומכאן החל הקשר הראשון בינינו. בזכות החיבור הזה שנוצר, התאפשר לי כעבור חמש דקות גם לשנות את אופן הישיבה הקבוע שלהן בזמן המפגש ולנהל את הפעולה שתכננתי באופן מיטבי. שלכם ענת

הדמיון הוא מרכיב פעיל בהתנהלות היום-יומית שלנו. אנו מדמיינים לקראת כל פעולה קטנה כגדולה מבלי להרגיש, למשל, לפני ביצוע פעולות פשוטות כמו נסיעה, הכנת ארוחה, שיחה, ביצוע עבודה אנחנו מדמיינים את התהליך ואת התוצאה. בפעולות האוטומטיות הדמיון אינו מורגש, אולם לקראת אירועים, פעולות חדשות או קבלת החלטות אנחנו משתמשים בדמיון וגם יותר מודעים לו. מהו הדמיון ? מתן תמונה למחשבה, למקום שאנו שואפים להגיע אליו והתת מודע שלנו כבר דואג להגשים את המשאלה הזו. הדמיון נעשה באופן לא מודע אך משפיע רבות על הדרך בה אנו פועלים, על רגשותינו ועל התוצאות של פעולותינו. את הדמיון ניתן להפעיל בעזרת החושים - כשאנחנו רואים את האירוע העתידי, שומעים צלילים וקולות, וחשים פיזית תחושה אותה אנחנו נרגיש לכשיתרחש האירוע, ככל שיותר חושים משתתפים... החוויה עוצמתית והשפעתה רבה יותר. לאחרונה הוכיחו מחקרים כי ניתן בעזרת דמיון שאנו עושים פעילות גופנית להעלות את הדופק שלנו... חשוב לציין כי אין צורך לקראת דמיון לבצע היערכות מיוחדת, התהליך הוא קצר ופשוט.. ולא נדרש לעזוב עיסוקים למשך זמן ממושך, להתפנות לחדר שקט וכדומה. חשוב להתחיל את הדימיון ב-3-5 נשימות עמוקות ולחוש רגיעה והרפייה. הנינוחות והרוגע מסייעים לשלוט במחשבות המעסיקות אותנו כאן ועכשיו, לנטרל אותן שלא תפרענה לתהליך, והגוף הרפוי נענה גם הוא לתהליך ומתמסר לתחושת החדשות הרצויות. מי שיגיד לעצמו – זה לא אפשרי, אני לא מסוגל, הוא באמת לא יהיה מסוגל, יש בטבע חוק הנקרא "חוק המשיכה" והוא מושך לעצמו את האי מסוגלות. לעומת זאת, אם אדמיין את עצמי רזה, יפה, מצליחה ומאושרת, לא ישאר מקום מחיה למוחי החושב, הביקורתי המתנגד לחלקי תמונות חיים שליליות ובכך אני מזמינה יצירה של אמונות ודפוסים חדשים אשר מטיבים איתי ויכולים לסייע לי להטמיע בי את השינויים בכל תחומים חיי. על מנת להמחיש את הרעיון אני מזמינה אתכם להתנסות בכוחו של הדמיון. אם המקום בו אתם יושבים הינו שקט ומאפשר לכם התנסות קחו 3-5 נשימות עמוקות שיביאו אתכם להרגע. חישבו על אירוע ספציפי בו שמחתם מאוד באופן מיוחד, שחזרו רגע מסויים באירוע בו חשתם את השמחה באופן עוצמתי , היזכרו מה ראיתם ברגע הזה ? מה שמעתם? מה הרגשתם בגוף כשאתם כאילו שוב בתוך שיא החוויה ? מהי עוצמתה בין 1 – 10 ? ההתנסות מלמדת כי בעזרת הדמיון ניתן לחוש בחוויה כאילו היא קורית כאן ועכשיו אפילו שעברו כמה שנים מאז... המוח אינו עושה הבחנה בין מציאות ודמיון ומבחינתו כשאנחנו מדמיינים זה כאילו קורה כאן ועכשיו. בדיוק באותו אופן ניתן להשתמש בדמיון לקראת אירוע עתידי שטרם קרה... כאמצעי לקידום עצמי, לסיוע לקראת התמודדות באירוע מאתגר ... אם יש לכם אירוע עתידי שאתם אמורים לחוות ולקראתו אתם מעט חוששים – הכניסו עצמכם לתהליך דמיון קודם כל על ידי 3 נשימות עמוקות ורגיעה ואז דמיינו שאתם בתוך החוויה ואתם מתנהלים בה לשביעות רצונכם... שימו לב מה בדיוק אתם חווים שם בעזרת כל אחד מהחושים? חפשו את החוש (ראיה,שמיעה,תחושה) בעזרתו נוח לכם להכנס לתהליך הדמיון... האם אתם קודם רואים תמונה כלשהי או קודם כל מרגישים תחושה ? או אולי שומעים קולות או צלילים הנמצאים בזירת האירוע? בדרך כלל מתחילים בערוץ אחד ומוסיפים לו ערוץ נוסף או יותר.. כולל חוש טעם וריח. חוויה זו של הדמיית הארוע העתידי נתפסת במוחנו כ"חזרה גנרלית" של האירוע ואז קורה שכשמגיעים לרגע האמת יכולים לחוש שהסיטואציה כבר מוכרת לנו, כאילו כבר היינו במקום הזה וההתנהלות שלנו שם מוכרת לנו... שימוש נוסף – אם יש סיטואציה שבה אתם מוצאים עצמכם תמיד כועסים ומתרגזים ואינכם אוהבים להיות במקום הזה, חשבו מהי התחושה שאתם רוצים לחוות במקום הרוגז ובעזרת תרגיל הדמיון הכניסו עצמכם למצב הרצוי לכם. לדוגמה דמיינו עצמכם מרגישים טוב, שמחים, אנרגטיים, חיוניים, וכך הלאה בתחושה המתאימה לכם ובכל החושים !!! אין ספק כי חוויה טובה זו מחזקת אותנו ותשפיע עלינו גם בזירות נוספות של חיינו. תרגול פעולת הדמיון בכל פעם מספר דקות תחשוף את המוח לערוץ זה ותכשיר אותו לבצע זאת בקלות . אסיים בציטוט קצר : כושר הדמיון הוא התמצית והעיקר של מה שנקרא בפיכם תבונה. אתם סבורים שהיכולת לדמיין אינה אלא אמצעי, צעד מוביל בדרך לפתרון בעיה או הגשמת מאווים. אבל הכוח המדמה הוא הכוח המחולל" מייקל קרייטון מתוך הספר "כדור" שלכם ענת

"מה עשיתי לו או לאשתו, נתתי את כל כולי בשבילם, הצעתי להם לגור אצלינו, הייתי מוכנה לעשות כל מה שרק יבקשו, גם את הירח הייתי מוכנה להוריד...! מאז החתונה ממש קשה לי, אני בוכה, השבתות והחגים מאוד קשים בשבילי שהם לא איתנו. אני מאוד מתגעגעת, ליבי מתפוצץ. הבן שלי שאני כל כך אוהבת, בן שהיה קשור אלי כל כך, שהתייעץ איתי בכל דבר קטן לא מתקשר ולא בא ! איך אפשר ???" מתוך הדברים ששמעתי מפי האישה היקרה שכל כך סובלת הבנתי שהיא מרגישה כמו אמא אווזה שדאגה ונתנה ללא גבול ... ופתאום נעזבה. היא חווה נטישה ובגידה של בנה בה ובמשפחה. הקושי הגדול שלה הוא להסתגל בעל כורחה למצב חדש בו הבן כבר אינו כרוך אחריה ולא זקוק לה. אקדים ואציין כי בדברי אתייחס למקרה בו עומדת המשפחה מול בן שזה עתה נישא. כמובן שתופעה כזו יכולה לקרות גם מול בת שנישאת. נדמה כי הקושי רווח דוקא בקרב משפחות החתן החשות את הריחוק שנוצר בינן לבנם. החוויה המטלטלת הזו מופיעה במיוחד במשפחות בהן הבן שהיה פחות עצמאי והוריו היו מעורבים בכל דבר בחייו הופך להיות בלתי תלוי בהם. בקושי המתואר לעיל חבויים מספר ניגודים - הזוג הצעיר שרק התחתן לומד להכיר זה את זה ורוצה שיניחו ויאפשרו לו לעצב את הזוגיות שלו, להכיר, ללמוד ולבנות את ה"ביחד", כפי שכתוב בתורה - "ועזב איש את אביו ואת אימו ודבק באשתו" – בראשית ב' 24 לעומתו זאת ההורים רוצים לראות את הזוג מקרוב ולהינות מקרוב מההתפתחות הזוגית שלהם. מערכת היחסים הקרובה והפתוחה לפני החתונה בין ההורים לבנם אפשרה להם לומר ולעשות כפי שנראה להם הולכת ומשתנה וקולו אינו עצמאי יותר אלא משולב בקול בת הזוג ומעלה פעמים רבות את ההשתוממות – "זה לא הילד שגידלנו כל השנים ששמע והקשיב לעצתנו". יש לזכור כי בת הזוג החדשה המצטרפת למשפחה מביאה מביתה דפוסי התנהגות, הרגלים וערכים שונים משלנו מה שדורש זמן הסתגלות... ובהקשר לכך יחס אוהב והרבה נתינה שאנו מרעיפים עלול להיות לה קשה, "חיבוק הדוב" אולי דווקא מרתיע אותה ומוביל לתגובה של היסגרות, דחייה וריחוק ?? ידוע לכולנו כי לקראת חתונת בן/בת אנו טורחים ועסוקים בהכנות רבות הכוללות פרטים רבים וסידורים אך אין כל הכנה להורים כיצד עלולה להשתנות מערכת היחסים שלנו עם ילדינו אחרי החתונה. הורים הרגילים להיות בנתינה אדירה מוצאים עצמם בעל כורחם בעמדה חדשה מול הזוג המכתיב להם את קצב, תכיפות ומינון הנתינה הטבעית להם בבחינת "יותר משהעגל רוצה לינוק הפרה רוצה להיניק". זהו ללא ספק מצב היוצר תחושות של דחייה כעס ומתח בתוך המשפחה ההולכים ומתעצמים ולעיתים ממש מביאים לנתקים משפחתיים! מה כדאי לעשות נוכח המציאות החדשה בה שמחת החתונה מתחלפת לכעס ואכזבה ? ראשית עלינו להבין כי למשפחה נכנסה צלע חדשה והמשוואה שהיתה קיימת עד כה של בן מול הוריו השתנתה ומעתה עומד מול ההורים זוג הבונה את עצמו. הסיטואציה החדשה היא הזדמנות לחזור ולברר עם עצמנו שוב מה תפקידנו כהורים ??? הורה הזקוק לכך שיזדקקו לו מתקשה כמובן לקבל את המצב החדש ומשהו במהות חייו ובזהות שלו כהורה הולך ומתערער.... לעומת זאת, אם ההורים בשלב הזה רוצים להיות שותפים להצלחת בניית בית חדש בישראל עליהם לקחת צעד אחורה ולכבד את רצונם של הצעירים להיות עצמאיים ! רחמים ורצון עז לעזור לזוג החדש לפעמים לא תורמים אלא דווקא מחבלים בבנייה העצמית שלהם. עלינו להסתגל לגעגועים, לתחושת החסר שנוצר ולקבל רגשות אלו באהבה מתוך ידיעה שאלו חומרי בניית הבית החדש שנוצר. התבוננות חדשה זו על הסיטואציה יכולה לעורר דווקא שמחה שהזוג "עומד על הרגלים" ומסתדר בעצמו ואינו תלוי. פתיחות, שחרור, הבנה וקבלת השונות עשוי להקל מאוד על קבלת המצב החדש ולסייע לבן הנמצא באמצע בין משפחתו לאשתו להתחבר בנחת עם אשתו מה שעשוי בהמשך אט אט להוביל להסתגלות והרמוניה בין כל הצדדים. שלכם ענת